גז"ד לחברה ומנהל הפעיל שהורשעו בעבירות מס

רקע

1.         הנאשמים - חברה העוסקת בתעשיית מרכבים ונגררים (להלן: "הנאשמת 1") ומנהלה הפעיל (להלן: "הנאשם 2") - הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"). כך לאחר שהודו כי בין השנים 2007-2009 לא הגישו 17 דו"חות תקופתיים כמתחייב בחוק.

2.         עוד קודם לשמיעת הטיעונים לעונש נשלח הנאשם 2 לממונה על עבודות השירות, כדי לבחון מידת התאמתו לביצוע מאסר על דרך של עבודות שירות. יובהר כבר עתה כי הממונה מצא אותו כשיר לביצוע עבודות שירות והמליץ להציבו במשטרת מחוז צפון שבנצרת.

טיעוני הצדדים

3.         בפתח טיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את החומרה העולה ממעשיו של הנאשם - את היקפם; התמשכותם על פני תקופה ארוכה; את הנזק הרב שגרמו לקופת המדינה; ואת העובדה כי למרות שביקש לעשות כן, לא עשה כל מאמץ להסיר את המחדלים. על כך הוסיפה מן העובדה כי הנאשמים לא עמדו בהסדר תשלומים שנערך עימם עוד בשנת 2007, וכי מכלול המתואר מלמד כי אין מדובר במעידה חד פעמית. בנוסף ביקשה להדגיש כי נסיבות כלכליות או אישיות של נאשם אין בהן כדי לפטור אותו מעונש, אף לא תוכל להתקבל הטענה כי לא שילם את כספי המע"מ כיוון שלא קיבל כספים מלקוחות, שכן החובה חלה על עצם הדיווח וללא קשר להעברת התשלום. בסיכום ביקשה להעדיף את האינטרס הציבורי ולהטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.

4.         מנגד ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהסתפק בעניינו במאסר קצר אשר ירוצה בעבודות שירות ובקנס נמוך. כך בשל הודאתו ובשל החיסכון בזמן שיפוטי; כך לאור מצבו הכלכלי כיום וחובות בסך הקרוב לשני מיליון שקלים העומד לחובתו; וכך בעיקר נוכח העובדה כי הרקע לעבירות הוא היקלעות לקשיים ואי כבוד שיקים על סך מיליון ש"ח, בגינם כבר הוצאו חשבוניות. בהתאם ביקש להתייחס בסלחנות יתר למי שנדרש לשלם מע"מ אותו מעולם לא קיבל, והפנה בהקשר זה לתיקון 41 לחוק המע"מ בו נקבע כי מועד החיוב במס הינו מועד קבלת התמורה בפועל ולא מועד מתן השירותים.

דיון ומסקנות

5.         ספק אם יש צורך להכביר מילים אודות החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות המס בשל הפגיעה הקשה הנובעת מהן לכלל הציבור. יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה ברע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209):

"העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס..."

6.         בהתאם ניכרת בשנים האחרונות מגמת החמרה בכל הנוגע למדיניות הענישה בעבירות כגון דא, הן על ידי רשויות המס והן על ידי בתי המשפט. זאת בעיקר משום הצורך בהרתעה וראו הדברים שנאמרו ברע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20/6/06, פורסם ב"נבו":

"ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור." 

בתוך כך הובהר ברחל בתך הקטנה כי בעבירות אלה יסגו נסיבות אישיות ומצוקה כלכלית מפני אינטרס הציבור:

"עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית-המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, 727).

(וראו גם רע"פ 9635/09 סכאפי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20/1/10, פורסם ב"נבו").

7.         בענייננו עומדת לחובת הנאשמים העובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בעבירות רבות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה (ראו והשוו ע"פ (מחוזי-נצרת) 1167/07 עוזר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17/12/07, פורסם ב"נבו"). לא רק זאת אלא שמאז ביצוע העבירות ועד עצם היום הזה, לא הוסרו המחדלים נשוא כתב האישום וזאת חרף העובדה כי עוד ביום 15/12/10 ביקשו לאפשר להם להסיר את המחדלים, אך הלכה למעשה לא עשו זאת. היות שהסרת המחדלים שקולה, בין היתר, ללקיחת אחריות ולהבעת חרטה (ראו והשוו ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 245), הרי שאי הסרתם אינה יכולה אלא להיזקף לחובת הנאשמים.

8.         כאן המקום לציין כי טענת הנאשמים לפיה הרקע לביצוע העבירות נעוץ באי תשלום של המע"מ לידיהם ובאי כיבוד שיקים שקיבלו, אינה יכולה להועיל להם. טענה כגון דא צריכה הייתה להיות מטופלת במועד, מול רשויות המס, שם היה נמצא לה הפתרון החוקי. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 7917/04 בסרגליק נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 1148, 1150:

"החוק קובע כי על כל חייב במס להגיש את דו"חותיו התקופתיים במועד, ואם יש לו עילה מוצדקת לדחיית המועד, רשאי הוא לפנות לרשויות המס בבקשה לדחיית מועד להגשת דו"ח תקופתי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בפני המבקש היו פתוחות גם דרכים חוקיות להתמודד עם מצבו: לפי הוראת סעיף 67(ג) לחוק, רשאי המנהל "לפטור זמנית חייב במס מהגשת דו"ח לתקופה ובתנאים שיקבע"; לפי סעיף 73 לחוק רשאי המנהל "לדחות את מועדי הגשתם של דוח"ות, דרך כלל או במיוחד או לסוגים, ובלבד שדחיה לחייב במס פלוני תיעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו"; ולפי סעיף 76 (א) לחוק, אם לא הוגש דו"ח תקופתי תוצא "קביעת מס" בהתחשב בהיקף פעילותו של העוסק, או לפי המשוער. המסקנה המתבקשת ממקבץ הוראות אלה היא, כי נישום אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהתלות את קיום חובת הדיווח המוטלת עליו בחוב כלפיו של מי מלקוחותיו. על הנישום להראות כי נמנע ממנו להגיש את הדו"ח במועד ואין בדעתו להתחמק מתשלום מס שאין ביכולתו לשלם במועד. במקרה שכזה, חייב הנישום להגיש למנהל, עוד לפני המועד הקבוע להגשת הדו"ח, בקשה מתאימה לדחות את מועד הגשת הדו"ח." (ההדגשה אינה במקור).

וראו גם הדברים שנאמרו בע"פ (מחוזי-חיפה) 1409/06 קילים אלקטרוניקה בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19/7/07, פורסם ב"נבו":

"ניתן לראות כי חייב במס הנקלע למצוקה כלכלית, איננו עומד חסר אונים מול רשויות המס. אילו היה המערער שוטח בפני המנהל את הנימוקים שבעטיים נבצר מן המערערות לשלם את מלוא המס בגין עסקאותיהן, הוא עשוי היה לקבל פטור זמני מהגשת דו"חות, או דחיית מועד להגשת הדו"חות, ואף אישור לתשלום המס המתחייב מן הדו"חות בתשלומים."

בדומה יכלו הנאשמים להגיש בקשה להכרה בחוב כחוב אבוד, אך בחרו שלא לעשות דבר מן הנ"ל.

9.         בצד האמור - ובהתחשב בעובדה כי הענישה לעולם אינדיבידואלית (הגם שבית המשפט העליון פסק כאמור, כי בעבירות כלכליות ובפרט בעבירות מס, גובר משקלו של האינטרס ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות) - יש להביא בחשבון את ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי, את עברו הנקי של הנאשם 2 וכן את נסיבותיו האישיות ובמיוחד את מצבו הכלכלי הקשה כפי שמשתקף מרשימת תיקי ההוצאה לפועל בעניינו.

10.        בסופו של יום ולאחר איזון מכלול השיקולים כמפורט, מצאתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: